שמי דנה ליבי,

בואו נודה באמת, לכל אחד מאיתנו היה רגע בחיו, שבו הוא הרגיש לא שייך, שהוא בא ממקום אחר, שהוא לא קשור לעולם הזה.
גם אני כמוך, הרגשתי לא שייכת ויצאתי לחפש את מקומי, את ייעודי.
בגיל 14 נחשפתי לעולם הרוח בקורס רייקי שעברתי, והחיבור אל אותם עולמות וכוחות "נסתרים" נהיו יותר גלויים והפכו אותי ליזמית של החלומות שלי.

בגיל 20 טסתי לאפריקה בעקבות חלום להקים פרויקט של תרפיה באמנות לילדים יתומים כשחזרתי להציג בתערוכות את האמנות שיצרו, מצאתי עצמי מובילה את המאבק להצלת חוף פלמחים למעלה מעשור, מאבק שזכה להצלחה היסטורית ושימר את החוף לדורות.
בתקופה זו, נפלה בחלקי הזכות למצוא את המורה שלי, דוד אברהם ליפשיץ שהוא הבית הרוחני שלי שם אני שוכנת עד עולם, משם אני יונקת את חכמת החיים, את עבודת הזיכוך ואת הכוחות למסע התיקון והתשובה שלי.

בגיל 28 נהייתי אמא, מעט אחרי שנולד בני בכורי אהובי, התגרשתי ושקעתי לתהום, אבדתי הכל בחומר וגרוע מכך אבדו כוחות הנפש ונפלתי לדיכאון והתקפי חרדה, דווקא שם
ובחסד רב זכיתי ליישם את התורה המופלאה אותה למדתי ועודני לומדת בכל שנותיי וגיליתי שדווקא מתוך השבר הגדול ביותר בעזרת עבודת הזיכוך יצאתי לחרות.

זה מסע חיי, זה מסע חיינו.
לצאת לחרות, להפוך לבעלי בחירה, לבחור איך אנחנו בוחרים להתבונן על המציאות.
להפסיק לנסות לשנות אותה אלא ללמוד לשנות את נקודת ההתייחסות שלנו אליה.

בגיל 31 למדתי להיות דולה, ורצה השם ונהייתי דולה שמלווה לידות שקטות ומשם למדתי ליווי רוחני לתהליכי סוף חיים.
ועם כל המתנות שקבלתי היום אני יודעת שהמטרה העיקרית שלי היא הנגשת עבודת הזיכוך שפירט מורי ורבי דרך עשרת הדברות.
הכלי הכי משמעותי שבעזרתו נגיע למקום אליו יועדנו.